גלריית דמויות גבריות ובודדות הנמסכות בחלל סביבה בדיוני, הממוקמות בין ההוויה
הממשית אל מרחבי השקיפות, בין היש הנוכח להתענגות על הנעדר, אלו הן יצירותיה
של האמנית כרמית ויצמן.
בין נופי שדות מופשטים אלו לצלו של גבר רחב ושמוט כתפיים הנוכח במרכזו של הבד,
מבקשת כרמית לבטא באמצעותם מצבי נפש.

מצבי הנפש, מעודנים כנשמתה שלה, מיוסרים ביופיים. הריק הנפשי מולבש לו חגיגית
בשכבות של צבע ודבק ובאפרוריות מונו כרומטית, לצד כתמי ונזילות צבע הצצים
ומאירים ופורצים כיש מאין.
בתנועות מהירות תוך תהליך של גילוי והסתרה, הוספת שכבות צבע וחומר דשנות
והסרתם, עושר טקסטוראלי זה של מחיקה ובניה וחוזר חלילה, כל אלה משמשים
בו זמנית את כרמית לתיקון הנפש.
בעולם מטאפיזי, על זמני ואקספרסיבי הרוחש מקצב אנרגטי של "ציור פעולה",
דיוקן הגבר, חסר הפנים הניצב חזיתית, מופיע שוב ושוב, משום מקום, כרוח רפאים
ולמעשה מייצג את עיסוקה של כרמית במהותה ועצמיותה הפנימית.
בחירתה בדמות הגבר, מבטאת את שחרורה מכבלים נשיים ומגדרות נלוות העוסקות
בתכתיבים חברתיים. אין כאן כוונות להצהרה פמיניסטית, אלא מטרתה להשאיר את
שאלת הזהות פתוחה, לבטא את חקירת הנפש באמצעות הניגוד המסייע לחשיפה
מירבית תוך ערפול וכיסוי בו זמנית. היא אינה נרתעת מבדיקה עצמית המאפשרת
את ההתמודדות עם המודחק-דיוקנאות הגבר כפסאודו דיוקנאות עצמיים של עצמה.

כרמית ויצמן, אמנית אוטודידקטית במובן החיובי של המילה, מיטיבה בגלריית עבודות
זו לבטא רכות אסתטית לצד חומריות המשדרת כוח ועוצמה, כמו גם מתח ועונג
המעורר את המסתורין ואת התשוקה לפענוח.

נורית טנא
דצמבר 2007

אודות המחבר

השארת תגובה