כרמית ויצמן יוצרת סביבות פיסוליות חדשות ההופכות מתחמים אורבאניים קיימים ובעיקר כיכרות חדשות ומתהוות, לאתרי תרבות מלאי התרחשות אמנותית דינמית ואינטרקטיבית.

פסליה המונומנטליים עשויים מתכת תעשייתית אך למרות משקלם המסיבי,  רובם ככולם בנויים בפיסוליות פיוטית, המשרה רוגע ושלווה בעיני הצופים בהם. יש לומר, כי הפיסול של כרמית ויצמן אינו הצהרתי באופיו. הוא ממשיך את מורשת העבר בפיסול ומבקש להיות שותף עכשווי לחוויה של הרמוניה.

סגנון הפיסול העכשווי שלה, מתכתב עם היצירות הקלאסיות הקונסטרוקטיביסטיות. סגנון זה שהוגדר לראשונה לפני 100 שנה בדיוק על ידי האמן קזמיר מלביץ' שעמד על ההשפעה של הפיסול מעולם התעשייה ומההתפתחות הטכנולוגית המואצת בעולם. לא עוד פיסול שנגרע מאבן שיש, או שיצקו אותו בברונזה. פיסול זה עשה שימוש בקורות בנין ובלוחות ברזל תעשייתיים ויצר שימוש בצורות גיאומטריות הלקוחות מן התעשייה.

סדרת פסלי הכיכר החדשה מעידה, כי כרמית ויצמן איננה מחוייבת להפשטה והיא יוצרת בסגנונה האישי המיוחד כל כך דיאלוג משלה עם החלל הסובב את פסליה. היצירות כולן עשויות כך, שישמשו כמדיום לבילוי זמן לידן, כמדיום תקשורתי וכגשר בין הוויות של פנים וחוץ. בכל הכיכרות ניתן להבחין במרווח המתוכנן בין יחידות הפסלים, רווח המאפשר לצופה בהן להציץ ולראות את הנוף המצוי מעבר לעבודה. החלל הבנוי של כרמית ויצמן משמש חלק אינטגראלי במהות היצירה.

במבט ישיר אל העבודות ניתן לזהות את פיסולה הטיפוסי של כרמית ויצמן. הפסלים שומרים על מבנה סימטרי, הם בנויים ממבנה צורני משותף המתחלק לשני חלקים שונים אך משלימים. הם מסמלים כמעט תמיד ממד אינטרטקטיבי אנושי בין דמויות, יש להם קווי מטה וקווי מעלה, היוצרים הקשרים רוחניים בין המרקם הפיסי הקיים בשטח לזה המטאפיזי המרחף מעליהם. בענין זה, ראוי לציין את מאפייני הסגנון הקונסטרוקטיביסטי עליו מדבר נאן רוזנטל: הנטיה להשתמש בצורות גיאומטריות, המרת המסה בנפחים אווריריים והמרת הפיסול המסורתי בזה התעשייתי.

כרמית ויצמן, שלמדה אמנות במדרשה לאמנות, התמחתה בפיסול בחומרים מגוונים ומשתנים כמו בטון, אבן, ברזל, פלסטיק ועוד לאורך שנות יצירתה. במשך השנים עברה מעבר חד מפיסול אקראי, שיסודו היה בהתנסות ספונטנית לפיסול מתוכנן בעל מבע סימטרי מינימליסטי. בפרויקט "צהוב", שהציגה בחלל הגלריה לאמנות בגבעתיים לפני כשנתיים, ואחר כך הוצב במרכז הרפואי שיבא, היא חשפה את מלא כוחו הדרמטי של פיסולה האלגורי, המינמליסטי הצורני החדש. הפרויקט כלל סדרה של לוחות ברזל מסיביים, שקווי אורך ורוחב צבעוניים חרוטים בתוכם.

 

לסדרה זו הצטרפה עבודה חזקה, שכללה מיצב של פס אור צהוב ארוך, מלאכותי ועל זמני,  שנמתח מהתקרה אל הרצפה וחצץ את מתווה חלל התצוגה לשני חלקים. אלומת האור יצרה מתווה אינטראקטיבי חדש של היצירות בינן לבין עצמן, אך במקביל, העמידה גם אתגר ייחודי, חדש ומרגש בפני עיניהם של צופי התערוכה. פרויקט זה היווה את הבסיס לסדרת הסביבות הפיסוליות החדשה. עניינה האמיתי של הסביבה הפיסולית המונמטאלית של כרמית ויצמן מתמקד בהקמתה של סביבה חדשה, המורכבת ממעין "אנימציה של תחנות מסע" מכיכר לכיכר, בתוך המרקם האורבאני החדש הנבנה.

כיכרות אלה יזמינו את הדיירים במקום או את המבקרים המזדמנים לשם, לחוות התמודדות עם מיצבים גדולים, שבכל אחד מהם, מתקיימת התרחשות סטטית כביכול, אך המבט הכללי אל כל הפסלים בזה אחר זה, יצור מעין התייחסות לתמונות נפרדות, שייצרו ראייה מתמדת ומתמשכת, ראייה שיוצרת בעצם תהליך.

במידה מסוימת, כרמית ויצמן בונה בפסליה המונטאליים האורבאניים מעין תחליף ליצירתו הכוחנית החזקה של עולם הטבע ולנופים המיתיים הירוקים המחוברים ומקיפים את חיינו. הפסלים הללו המיועדים להשתלבות במרקם העירוני מתערבבים במבנים העוצמתיים המרכיבים את השכונות החדשות שהוקמו מסביבם והם נרתמים ללא ספק למיצובו ולתצורתו של הכרך החדש. סביבות הפיסול החדשות והמתקדמות הללו שיוצרת כרמית ויצמן יהפכו את המקום לבעל מאפיינים ייחודיים ומקוריים שכמותם לא ניתן למצוא באף מקום אחר ויקבעו דימוי גבוה ויוקרתי למתחם האורבאני המקומי. פיסול מונומנטאלי בעל מאפיינים ערכיים אסתטיים גבוהים וייחודיים כל כך יקנה לדיירי המקום לוקל פטריוטיזם, וגאווה מקומית, שאין לה מתחרים.

דורון פולק / מוזיאון האמנים

אודות המחבר

השארת תגובה