סדרת היצירות האחרונות המוצגת בתערוכה החדשה במכון המים, הגלריה עירונית גבעתיים,
כוללת מסגרות ברזל מפוסלות, שבתוכן משולב חומר איפוקסי בצבע צהוב. כרמית ויצמן
מגדירה אותו כ"חומר המוטבע בתוך חומר". החומר יוצר תנועה דינמית המשווה לו צורניות
מינימליסטית דרמטית מרתקת. הצורה נוצרת, כביכול, באמצעות פתיחת המתווה מחלקו העליון,
מאין משולש תלת ממדי המתפרק לתת צורות נוספות, המאתגרות את דמיונו של הצופה בהן.
לצד הפסלים המסיביים מוצג סרט הווידיאו, המוקרן בהשתקפותו על פני הצופים, והמניע את
הצורות הראשוניות, מעמת אותן עם טכניקה מתמקדת ועדכנית ומהווה חוויה חושית נוספת
היוצרת מרקם חידתי לפסלים.

כרמית ויצמן מעורה ומנוסה בשימוש בחומרי תעשייה מנוכרים ושמישים לצורך בריאת יצירותיה
הרומנטיות והנוגדות ללב. יש לה כישרון וירטואוזי ליצור עבודות מופשטות, עבודות ליריות
המתקשרות עם האומנות המינימליסטית, עם ההשראה הנסתרת אל משנתו האמנותית הסדורה
של האמן המיתי סול לוויט. פסלי הברזל המסומנים בצהוב מעבירים תחושה של אין סוף, של יצירת
חלונות ומבנים קונסטרוקטיביים חסרי גבולות, עבודות שהקהל הצופה בהן מוזמן ליצור מהן ואליהן
זרימה מיסטית רוחנית.

במרכז הגלריה מוצב גוף מלבני ממנו מוקרנת אלומת אור, שיגור של אנרגיה פיזית ומטאפיזית,
היכולה להיתפס כגיבורת התערוכה. חלל התערוכה הופך על ידי עימוד המיצב המורכב של כרמית
ויצמן, לחלק אינטגראלי מהחוויה המזומנת למבקרים במקום. החלל כמו מסגרות הברזל והצבע
הצהוב הבוקע מהן מדגיש את החלוקה הברורה בין השכל, הנובע מהצורניות, המשולבת בצבע,
היוצר את הממד הרגשי.

השימוש בצהוב אינו מקרי. "צבעים משפיעים על התנהגות האדם וגוררים אותו לתגובות רגשיות.
הם מלמדים על פרספקטיבה ואנטומיה עפ"י גל אור במאמרו "צבעים מושגים בסיסיים".
בפסיכולוגיה נטען, כי בחירה בצבע מלמדת על הבוחר. הצבע הראשון בו נבחר משקף את העבר,
השני את ההווה, השלישי את שאיפתנו לעתיד. הצבע הצהוב משקף חום ואור. הוא סמל לפתיחות.
אנשי הצהוב הם אנשי ה"יש מאין". חלק מהבריות מייחסים לצהוב תכונות של קנאה.
באמנות ידוע ה"מניפסט הצהוב של וסרלי", שעסק בשימוש בתחושות אופטימיות למטרות אמנות.
בתהליך ההפשטה, זיהה מונדריאן את הצהוב, כצבע יסוד, צבע היוצר הרמוניה, איזון בין ניגודים.
אצל קנדינסקי נחשב הצהוב לצבע גשמי המייצג תקשורתיות. הטלאי הצהוב שהוכרחו היהודים
לענוד בזמן השואה הפך את הצבע לגוון המתקשר עם יהדות. המונח "עיתונות צהובה" מרמז
לאמצעי תקשורת בעל מאפיינים של רכילות.

כרמית ויצמן לוקחת את צופי התערוכה למסע אישי של התמודדות עם מרחבי צורה וצבע אישיים,
עם אתגרים של גילוי הנעלם והמינימליסטי המוסתר. ככל שמעמיקים בצפייה ומתחברים לעומקים
הרגשיים ולרבדים המוחבאים כך גדלה החוויה מהביקור בתערוכה.

דורון פולק / אוצר התערוכה

אודות המחבר

השארת תגובה